איקקלומין (Ikaclomin)

תרופה זו נמצאת בשימוש כ-40 שנה ועדיין מקובלת מאד לטיפול ראשוני בהפרעות ביוץ. זו תרופה סינטטית שאינה הורמון, אולם דומה במבנה להורמון האסטרוגן וכך מסוגלת להיתקשר לקולטנים הרבים לאסטרוגנים שבגוף ולבלום אותם. חסימת הקולטנים לאסטרוגנים בבלוטת יתרת המוח, מעוררת את הבלוטה במוח להפריש את ההורמונים FSH ו-,LH שמעוררים את השחלה לגיוס זקיקים ולהבשלתם.
האיקקלומין משמש היום כתרופה הראשונית לגרימת ביוץ, אצל נשים שלא מבייצות, או שבהן הביוצים נדירים וכן לנשים עם אי פוריות בלתי מוסברת. התרופה ניתנת גם לנשים חרדיות, אצלן יש צורך בדחיית הביוץ. בנשים אלו הימשכות הדמום והצורך להימנע מיחסים 7 ימים לאחר היפסקות מוחלטת של דם הווסת, מביאה לכך שהן "מפסידות" את הביוץ. האיקקלומין, בנשים אלו, מקצר את משך הדימום הווסתי ודוחה את הביוץ. אחד היתרונות של האיקקלומין נובע מהעובדה, שהטיפול ניתן בכדורים דרך הפה (טיפול פומי).
לאחר עשרות שנים של נסיון בתרופה, אנו יכולים לומר, שזו תרופה נוחה בטוחה ועילה ושבעזרתה יכולנו לגרום לביוץ והריון אצל עשרות אלפי נשים תת פוריות.
"הטיפול באיקקלומין מתחיל במינון נמוך של כדור (50 מ""ג) ליום, החל מהיום ה-3-5 למחזור ובמשך 5 ימים. באם אין תגובה מספקת, ניתן להעלות את המינון, בהדרגה ל100, 150 ו-200 מ""ג. ביום ה9-10 למחזור (יומיים עד שלושה לאחר סיום נטילת הכדורים), מתחילים במעקב התגובה וזאת באמצעות בדיקות אולטראסאונד למעקב אחרי מספר הזקיקים וגודלם ובבדיקות דם להורמון המופרש מהזקיקים (האסטרוגן או האסטראדיאול (E2 ).
הצפי הוא שהביוץ יתרחש 5-7 ימים לאחר סיום נטילת התרופה. ניתן לגרום לביוץ על ידי תוספת זריקות של ההורמון המבייץ או תחליפיו (ה-HCG) כגון כוריגון, פרגניל או אוביטרל (ר' להלן). בימים שבהם משוער הביוץ או ביום שלאחר הזרקת ה-HCG, מעודדים את בני הזוג לקיים יחסים, או עדיף, להזריק את הזרע תוך רחמית (Intra Uterine Insamination-IUI), פעולה זו מכפילה את הסכוי להרות. סכויי ההצלחה בטיפול (למשך 3-4 חודשים) היא בסביבות 50%."